מקום חביב ונפלא לתיאטרון פרינג' והופעות חיות. שלל הצגות מענינות, רובן כמובן מינימליסטיות מאוד בכל הקשור בתפאורה. אנחנו אוהבים את האינטימיות קהל-במה. מחירי המופעים נוחים בד"כ. אנחנו מאוד נהנים להגיע, והחניה באזור המסחרי (סביבת רח' שונצינו) בערב בד" כ נוחה (יש גם חניון צמוד). המקום בסך הכל די עלוב ומאולתר (השירותים, הכסאות באולמות, ציוד זרוק בכל מיני פינות), אולם מצד שני אולי זה גם קיסמו של המקום. המחירים בבר אינם זולים כלל, ואיכות הבירה משתנה מאוד בין הפעמים השונות. לעיתים טובה ולעיתים חסרת חיים. אפשר שזו איכות הבירה ואולי הידע של המוזגים.

תיאטרון אחר מאוד מיוחד. צפינו בהצגה "אבא יצא מהקבוצה". 4 שחקנים, עשרים דמויות, מינימום תפאורה, משחק נהדר. מומלץ. המקום בנוי בצורה שנותנת תחושת קירבה לשחקנים ומעורבות בהצגה. המושבים לא מאוד נוחים. המשענות נתקעות בחצי גובה הגב ומעיבים על החוויה.

המקום מאכזב מאוד התאטרון הפך את המרושל, המוזנך למוטו מרכזי. המקום לא מכבד את הקהל שמגיע ובמיוחד את האוכלוסיית הגיל השלישי. בנוסף לכך השרותים מתחת לכל בקורת. התאטרון עושה עבודה חשובה מאוד אך זה לא מצדיק זלזול בקהל. כשיצאנו מההצגה החלטנו שלא נחזור לתאטרון....מקווה לשינוי

ב”תמונע” – הלב פעם בשני מקצבים. בצד אחד – Can you beat the KGB? הצגה אקטיבית, שלא לומר אקטיביסטית. סיפורו של נבלני, גיבור עם ׳שיריון׳ של מצפון בלבד.. יש (?)7 שולחנות משחק, יש קלפי משימות, ויש את שרון יחיא ,היוצר הצנוע (אני מספיק לא צנועה, להגיד שאני מכירה אותו (:), שהופך את ההצגה למשחק/ים ולקלף ג׳וקר מנצח.... וכמובן מנהלי המשחק והבמאית , הכותבת, והמפיקה המוכשרת דניאל כהן לוי) ובצד השני – לאונד. הצצה עדינה, חודרת, אל חייו ואל נשמתו ואהובותיו של לאונרד כהן. נאוה צוקרמן, המייסדת, ביימה באהבה. כל מילה – מילה של לאונד. כל תרגום – גיל אלון. שתי זמרות שחקניות, אנה וגל, נעות על הגבול שבין תפילה לחשמל. גיל אלון – המסכה של לאונד מתלבשת עליו כאילו לא רק נתפרה בשבילו, אלא שכאמור הוא גם היה החייט, וגם זה שטווה את החוטים. נון שלנטי, כמו מאהב צרפתי טוב – הוא נותן למריאן ולסוזאן מקום בלב ובקול. וכשהוא מגיע ל־Dance Me to the End of Love – הקהל כבר נמס, כבוש, עד הסוף. ובתוך כל זה – תמונע נשאר תיאטרון חי, נושם, יצירתי,ואמיץ. תיאטרון שיודע להקשיב לקהל, לשחק איתו, לאתגר אותו, ולשיר איתו – גם כשכואב, . אז כן – יש שם אור, יש קול, יש אמת, בתמונע, הללו יה!